Archive for 2009
מרק בטטה, ג'ינג'ר וקוקוס קטיפתי
היום האחרון של 2009. איזה עשור היה לנו. טרור בניו יורק, נשיא אמריקאי שחור, המשבר הכלכלי, זינוקים במחירי הדירות. איך שרדנו את כל זה? ובכל זאת היו הרבה שמחות שעברתי בשנים הללו. אי אפשר להגיד שכשנזכרים שנים אחורה התקופה לא מעלה לי חיוך.
התגייסתי, השתחררתי, סיימתי תואר, פגשתי את בעלי והתחתנתי. הספקתי הרבה, אה? :)
אה ופתחתי בלוג! :) תודה שליוויתם אותי בצעדיו הראשונים של הבלוג, מקווה שתלוו אותי גם בשנה הבא.
אני רוצה לאחל לכולם שהעשור הבא יהיה לפחות טוב כקודמו, והשנה הבאה בפרט תהיה נהדרת.
שתדעו רק בריאות, שפע, הצלחה, אהבה ואושר.
ואיך אפשר בלי מתכון? הנה לכם מתכון למרק בטטה וג'ינג'ר קטיפתי ומפנק. מתנה ממני לכם לשנה האזרחית החדשה!
רכיבים:
- 3 בטטות גדולות
- 2 גזרים בינוניים
- 2 גבעולי סלרי
- 2 בצלים בינוניים
- 2 כפות ג'ינג'ר מגורר
- 5 כוסות ציר ירקות
- 1 פחית נוזל קוקוס
- שמן שומשום (אופציונלי)
- מלח, פלפל
צ'אי הודי
.
סוף השבוע הזה היה סוף שבוע של התמודדות עם פחדים. פחדים הקשורים לאוכל זאת אומרת.
אני אסביר. יש הרבה מרכיבים שגורמים לי לצמרמורת וסלידה מאז שאני זוכרת את עצמי.
היום נתמודד עם הפחדים הבאים:
1. אניס
יש משהו בטעם המתקתק החריף שגורם לי לצמרמורת. אני מייחסת את זה לממתק הליקריץ שניסו להאכיל אותי כשהייתי בת 7
2. ציפורן
בילדותי אבא שלי בישל הכל עם ציפורן. תבשילים, תפוחי אדמה, בשר ומה לא. זה נמשך עד שיצאתי במחאת רעב וגמלתי אותו מההרגל המגונה הזה
3. דבש
דבש מתקשר אצלי למחלה. כאשר כאב לי הגרון להורים שלי היה מנהג מגונה מאוד לחמם לי חלב עם חמאה ודבש ועוד כמה דברים לא מזוהים ולהכריח אותי לשתות את הההכל. ברררר.
בקיצור, פחדים יש לי הרבה אבל לאט לאט אני מתגברת עליהם. היום נטפל בשלושת הנ"ל בצורת משקה צ'אי הודי.
הייתי סקפטית לגביו בהתחלה. עד כמה טוב יכול לצאת משקה אשר אליו מוסיפים פלפל אנגלי...?
אבל לשמחתי, טעיתי. הצ'אי מאוד ארומטי אבל מספיק עדין כדי שהכל יתמזג להרמוניה אחידה של טעמים. שלא לדבר על כך שכל המרכיבים שם בריאים מאוד ועדיפים בהרבה על ספל קפה נמס או שוקו בערב.
מקווה שתהנו ממנו כמו שאני נהנתי!
קרא עוד »
מרק אפונה ונענע עם קבנוס
קרה והוזמנו ערב אחד לחנוכת בית של אחד החברים של אייל. שמעתי ממנו שהבחור רציני בתחום האוכל ויהיה מה לאכול.
הגענו לדירה, אמרנו יפה שלום לכולם והסתובבנו בין האורחים. נו אבל מה עם האוכל? הבטן מקרקרת. הגענו לשולחן הבופה ובחנו את האופציות שלנו.
אין מה להגיד, הכל נראה טוב ומפתה חוץ מדבר אחד. סיר מבעבע עם נוזל ירוק חשוד.
אייל, מה זה? תטעם תטעם, תגיד לי איך זה. כרגיל, אני מנדבת את אייל לטעימות של דברים לא מזוהים כאילו היה טועם המלך.
טועם המלך טעם ואישר - אכיל. ומה זה אכיל? טעים! מרק אפונה עם קבנוס.
השילוב זעזע אותי, מה החבר'ה שם בהריון? מאיפה השילובים המוזרים האלו? אזרתי אומץ לטעום טיפה על קצה כף ומה תגידו באמת טעים!
הקבנוס הותירו במרק טעם מעושן מיוחד במינו. והחתיכות ספגו את המרק ונהיו חלק בלתי נפרד ממנו.
אז, אבישי - תודה שגילית בפני עולם חדש :)
בכל מקרה, אחרי שחזרנו הביתה, הבטחתי לאייל להכין לו מרק דומה. להלן התוצאה קרא עוד »

sending...
